השבוע מצאתי את עצמי משחקת "דה וויס" עם הכיתה שלי.
מצאתי את עצמי עושה תחרות שירה בקבוצות כמובן תוך שירת שיר שמשרת את המטרה הלימודית שלי. במקרה הזה: השיר This is the way בגרסה של אריק כהן הלקוחה מתוך ספר הלימוד Click 3 השיר מדבר על תחביבים ועל שעות.
התלמידים בקבוצה שרים את השיר ומתחרים בתחרות
באותו הרגע נזכרתי ב"באזרים" שרכשתי לפני כשנה, אלו לחצנים הנקראים לחצני תשובה או באנגלית Answer Buzzers עליהם תוכלו לקרוא בפוסט הקודם פה.
בשעור הראשון עם ד'1 הצעתי לשתי המתנדבות שלנו להיות השופטות ונתתי להם את ה"באזרים"- את הלחצנים.
שלב א'
הן ישבו בשולחן בקדמת הכיתה עם הלחצנים ועם הגב אל הקהל.
השופטות מאזינות לשיר |
שלב ב'
קראתי לכל קבוצה בשקט בשקט בלי שהמתנדבות ידעו איזו קבוצה שרה.
שלב ג'
אם המתנדבות חשבו שהשירה של הקבוצה טובה, הן לחצו והסתובבו.
בשיעור שהגיע אחר כך, בחרתי ארבעה ילדים להיות שופטים ועשיתי רוטצית תלמידים כל פעם. מכיוון שזו תחרות בין קבוצות, חשוב שיהיה שופט אחד מכל קבוצה (או של חלק מהקבוצות, אבל לא שני שופטים מאותה קבוצה). התלמידים לא ידעו מי שר באותו הרגע והיה להם ממש כייף לנסות לזהות את הזמרים מתוך שמיעה בלבד.
תלמידים כשופטים- נציג אחד מכל קבוצה |
המשכתי באותה צורה: אחרי שלמדנו את השיר, ארבעה שופטים היו עם הגב לכיתה ואם הם חשבו שהשירה טובה הם לחצו והסתובבו. (לא קרה שלא הסתובבו לאף אחד מכיוון שכולם אוהבים ללחוץ על הלחצן המדליק, אבל אם זה קורה, חשבו אם זה מתאים באותו הרגע והפעילו שיקול דעת. אם זה לא מתאים, פעלו כדי שמישהו ילחץ).
מספר פעמים השופטים נתנו משוב כמו: "לא שרתם יחד" או "התבלבלתם במילים". וגם משוב חיובי: "שרתם חזק וברור" וכדומה...
שדרוג שהיה אופציונאלי: כשהסתובבו מספר שופטים, הקבוצה היתה צריכה לבחור מי המנטור שלה. היה מצחיק!!
tags: songs, games, gamification, english, efl
9 תגובות
קודם כל רציתי להגיד שאת מאד כשרונית ויצירתית ואני נהנית לקרוא על כל מה שאת עושה.
רציתי לדעת מאיזה חברה הזמנת את הספרים שבתמונות בפוסט על הקריאה והכנת הכריכות.
תודה מראש
לימור